המזרח הפרוע: הטוב, הרע והמפתיע בפתיחת העונה ב-NBA - וואלה ספורט

הקיץ היה כולו בסימן המזרח. הקונפרנס שנחשב לאחות הקטנה פתאום תפס צורה, עם כמה טריידים ומעברים שמאיימים על האלופה המכהנת, ואולי אפילו מאיימים לקיים. המערב נחשב במשך שנים לשולחן של הגדולים, אבל לראשונה מזה זמן רב, יש מצב שרוב הכישרון בליגה נמצא דווקא במזרח. אז הגיע הזמן לסיבוב קצר ולרושם ראשוני מארבע קבוצות ששמענו עליהן לא מעט לאורך הקיץ.

אפשר לדלג על ההקדמה הקבועה על כך שהעונה ממש רק התחילה, שהמדגם לא מייצג ושצריך לחכות לקולות הימאים. הכל ידוע. סוף סוף יש כדורסל, מה, לא נדבר עליו?

הטוב

פילדלפיה 76', מאזן 1:3

תתכוננו, על פילי עוד ידובר השנה המון. ריכוז כזה של דמויות גדולות מהחיים לא נראה בליגה כבר הרבה זמן.

הרשמים מהמשחקים הראשונים מעודדים בסך הכל. החברים החדשים משחקים יפה וחולקים בנדיבות. ג'ואל אמביד הגיע לעונה הזו מחוטב מתמיד. כהרגלו בקודש, בכל משחק הוא נע איפשהו על הציר שבין השחקן הכי טוב בליגה לשחקן הכי גרוע בליגה. אלא שבניגוד לשנים קודמות, לסיקסרס יש מספיק סביבו כדי להתמודד. הם לגמרי יכולים להעביר ככה את העונה הרגילה, במיוחד כשהם רצים. פילי היא אחת המובילות בינתיים בקצב המשחק. טייריס מקסי בא חד, וניכר שכולם מבינים שהוא השחקן הכי טוב בסגל הנוצץ הזה, וזה חשוב.

התקפית, הכל די זורם. אין המון התנגשויות, וג'יילן בראון מרגיש בנוח גם כשהוא נדרש לחכות בפינות לתורו. זה שלב ירח הדבש, ולא היה צריך לצפות למשהו אחר. אבל הכימיה שנבנית בהחלט משמחת. הרצפה של הקבוצה הזאת תחזיק אותה לאורך כל העונה. רצפה, למי שלא מכיר, היא מונח שהושאל מאנגלית ומתייחס למינימום שאפשר לצפות לו מקבוצה או משחקן מסוים. לסיקסרס יש גלים של סטאר-פאוור שיאפשרו להם לנצח הרבה משחקים בהרבה דרכים.

בצד השני, הסיקסרס של ניק נרס עדיין מחפשים את עצמם. הם מסוגלים למצוא את עצמם בבורות גדולים, כמו במשחקים מול הקאבס ודטרויט, אבל גם מצליחים לחזור ממשחקים כאלה בזכות הגאווה והכישרון שלהם. הם אמנם כופים איבודים כמו שנרס אוהב (וכמעט לא מאבדים בעצמם, אגב), אבל יש להם בעיות בריבאונד. המספרים בשלב הזה עדיין לא אומרים המון, אך הסיקסרס זקוקים כרגע לעזרה מכולם מתחת לסלים, כי אמביד ולברון מבלים לא מעט פוזשנים במצב של שימור אנרגיה.

בשורה התחתונה, למרות שיש על מה לעבוד, המשחקים הראשונים מספקים לא מעט סיבות לאופטימיות. כשהם בריאים, יהיה קשה לעצור אותם.

דטרויט פיסטונס, מאזן 1:3

אחלה פתיחה של הבוכנות (ואיזה תרגום נהדר זה). ניכר שחניכיו של ג'יי בי ביקרסטאף לא אוהבים את הזלזול התקשורתי ב-60 הניצחונות שהשיגו בעונה שעברה, והם נחושים לעשות משהו בעניין. לפחות עד למשחק הלילה מול הניקס, שכמובן בא לדפוק את כל הנחות היסוד של הטקסט הזה. ובכל זאת.

עד להפסד מול הניקס, הפיסטונס עברו יותר משבוע בלי שקבוצה הצליחה להוביל עליהם במשחק. מעל 102 דקות של כדורסל. למקרה שתהיתם, ככה נראית דומיננטיות. הלילה הניקס בחרו להתעורר ולהעניק לפיסטונס הפסד ראשון, ועוד ניגע בזה. אבל ניכר שלקייד קנינגהאם יש משימה העונה, ולא יהיה מפתיע לראות אותו גבוה במאבק על תואר השחקן המצטיין.

הרע

מיאמי היט, מאזן 4:0

יאניס אנטטוקומפו הגיע עם הכישרון לסאות' ביץ', אבל ארבעה משחקים לתוך העונה, והוא עדיין מחכה לניצחון ראשון. אריק ספולסטרה, אולי המאמן הטוב בליגה, עדיין לא מצליח לייצר מהסגל הזה שלם שגדול מסך חלקיו. והוא יצטרך לעשות את הקסם שלו בקרוב.

כרגע השמיכה של ההיט קצרה מדי, והיא מגיעה רק לצד אחד של המגרש בכל פעם. ספו יכול להעמיד הרכבים מעולים התקפית, שמחזירים את הכל עם ריבית בצד השני, או הרכבים סופר-הגנתיים שלא מסוגלים לייצר נקודות בעצמם. כשיאניס יושב, ההיט מדממים נקודות, וכשהוא חוזר אין לו מספיק עם מי לעבוד כדי לסגור את הפער. רבות דובר על ההתאמה ההתקפית עם באם אדבאיו, ובצדק. בינתיים באם קצת מחפש את עצמו. היריבות קלעו 49 נקודות יותר מההיט בזמן שלו על המגרש בארבעה משחקים. זה לא טוב.

אם זה לא מספיק, היריבות משחקות להיט מעל הראש וקוטפות 53.5% מהריבאונדים. זה אולי לא נשמע הרבה, וגם ברור שעוד מוקדם, אבל הנתון הזה מציב את מיאמי במקום ה-27 בליגה בינתיים. כדי לקלוע צריך קודם את הכדור. זו לא נוסחה להצלחה עבור קבוצה שמחפשת לעשות הרבה רעש בהתקפות מעבר. התסכול של יאניס על הספסל כבר הופך לממים, ולספו יש הרבה עבודה.

והמשוער

ניו יורק ניקס, מאזן 3:1

הניקס מקבלים הנחה ולא נכנסים לעמודת "הרע", שאותה הרוויחו ביושר בשלושת המשחקים הראשונים שלהם מאז האליפות. זאת מתוך כבוד למה שהסגל הזה כבר השיג, בדגש על היכולת שלו להתעשת ולתקן את דרכיו. זה כבר קרה במהלך משחק, במהלך סדרה וכן, גם במהלך עונה.

ההאנגאובר עדיין דופק חזק ברקות, זה ברור. המאמץ העקבי עדיין לא שם. החבר'ה של מייק בראון ממציאים דרכים חדשות לאבד כדורים, קפטן ברונסון עוד לא איפס את הידית וההתקפה רושמת מספרים חלשים מאוד. הכל בסדר, אבל גם קואץ' בראון יודע שהשלב הראשון ביציאה מבור הוא להפסיק לחפור אותו. מהבחינה הזאת, הניצחון מול הפיסטונס הגיע בול בזמן, ללא ספק. אבל בואו, זה לא שמישהו באמת דאג.

כאמור, המזרח מפוצץ בקבוצות ששווה לדבר עליהן, והמדור הזה עוד יעסוק בכולן במהלך העונה. מבין הקבוצות שלא הוזכרו, איזו קבוצה קפצה לעין, לטוב ולרע? ומה דעתכם על הרביעייה שנבחרה? הגיבו, השפיעו.